כולנו כותבי עת || יאיר בן־חור

מאז חידוש הדיבור העברי בסוף המאה התשע־עשרה חודשה גם הספרות העברית. חידושים אלו באו לידי ביטוי גם בהוצאת כתבי עת ספרותיים כאלה ואחרים, ובהם פורסמו שירים, סיפורים, מסות וביקורות.

מה שהחל לאטו בסוף המאה התשע־עשרה וצבר תאוצה לאורך המאה העשרים, פרץ את כל הגבולות במאה ה־21 – ובימינו נדמה שיש אינפלציה במספר כתבי העת הספרותיים, הצפה של ירחונים וכתבי עת, והקורא הפוטנציאלי כמו גם היוצר טובעים באוקיינוס המילים, השירים והסיפורים, שלרוב נבלעים ונשכחים לאחר זמן.

למען הגילוי הנאות אגלה שאף אני, עבדכם הנאמן, משמש העורך הראשי של ירחון ספרותי מקוון, מנקד ומנסח הערות בכתב עת ספרותי אחר, ובעבר שימשתי העורך הראשי של כתב עת מודפס שנפח את נשמתו לאחר שלושה גיליונות בלבד. למותר לציין שכל אלה נעשו ונעשים בהתנדבות מלאה.

בימינו, דור האינטרנט, הבלוגים, הפייסבוק והאינסטנט לא קשה לייסד כתב עת. כל מה שצריכים הוא יוזמה, אתר – ובימינו קל מאוד לפתוח אתר חינמי ללא תשלום – כתובת דוא"ל פעילה – ויש לך כתב עת. עתה נשאר לך רק להפנות לדוא"ל כותבים ויוצרים שימלאו את גיליונות כתב העת החדש שלך. המשקיעים שבינינו יחשבו גם על שם מדליק לכתב העת ועל סמליל קולע, והמשקיענים האמיתיים אף ינסחו תקנון. אחרים ישקיעו כסף ויוציאו כתב עת מודפס.

ובאמת, בדיקה חטופה בגוגל מעלה עשרות כתבי עת ספרותיים, ידועים יותר וידועים פחות, מקוונים או מודפסים. ואולם מה ערכם של כתבי העת הללו? איזה ערך יש לכמות כזאת והאם האיכות לא נפגמת מכך?

באופן טבעי, ככל שיש יותר מבחר ומגוון האפשרויות עולה כך האיכות יורדת ונפגעת. יש יותר מקום לפרסום, אמות המידה משתנות ולרוב יורדות – וגם יצירות שמקומן במגירה וטוב להן שיישארו בה מוצאות את מקומן באחד מכתבי העת הרבים כל כך השוטפים את ישראל.

בתוך כך נוצרה תופעה נוספת המשתלבת בתופעה הכללית, והיא תופעת החברה הסגורה ותרבות "שמור לי ואשמור לך". ובמילים אחרות, פרסם את יצירתי בכתב העת שלך ואני אפרסם את יצירתך בכתב העת שלי. מובן שאין הדברים אמורים על כל כתבי העת הספרותיים, ופה ושם תמצא כתבי עת שאינם משתתפים במשחק הלא יפה הזה, אבל בהחלט יש כתבי עת הפועלים כך. זו תופעה פסולה וראוי לגינוי, ויש לפעול לצמצומה.

תופעת כתבי העת הספרותיים התרחבה כל כך בשנים האחרונות עד שאתה מתקשה להבדיל בין כתב עת אחד למשנהו. מבחר הוא דבר נהדר ומאפשר ליותר יוצרים לקבל במה, ועם זאת ככל שיש יותר אפשרויות גם האיכות יורדת מן הסתם ובעיקר – יצירות טובות אינן זוכות לתשומת הלב הראויה להן ואובדות אי־שם בים הגדול של המילים, השירים והסיפורים.  


חזור למעלה | מאמרים