שולחן עורך || יאיר בן־חור

סוגיות שונות בלשון שכל עורך לשון נתקל בהן בעבודתו:

         חוסר או מחסור?

משפט לא ערוך: "לאחר אסון הכרמל נתגלע חוסר משמעותי בכוח אדם, כבאיות ותקציב." 
המשפט הערוך: "אסון הכרמל המחיש את המחסור בכוח אדם, בכבאיות ובתקציב." חוסר יבוא בדרך כלל בביטויים כבולים או בסמיכויות, וכוונתו: היעדר, חיסרון: חוסר הבנה, חוסר תיאום. מחסור הוא שם עצם כללי יותר ומתאר גירעון, צורך בדבר שאיננו: מחסור בציוד, מחסור בכוח אדם.

חוסר או אי־?

חוסר והתחילית אי־ הן מילים מקבילות, ורק בהקשר הכולל נוכל לזהות איזו מבין המילים עדיפה. נוסף על כך, יש ביטויים כבולים שבהם נשתרש השימוש בחוסר ויש שנשתרש השימוש באי־, למשל: חוסר תיאום נשמע טוב יותר מאי־תיאום, לעומת זאת חוסר התאמה ואי־התאמה נשמעות זהות ורק בהקשר הכללי נוכל לבחור באחת הצורות. 

ש או כש?

משפט לא ערוך: "שהייתי בגן שיחקתי בחול." זו שגיאה נפוצה בדיבור אך לא רק בו: ש המחליפה את כש. לתיאור זמן נשתמש ב"כש", "ש" עשויה לבוא רק באמצע משפט ולא בתחילתו (למשל: "אני מבין שאינך מסכים עמי"), לכן המשפט הערוך ייראה כך:
המשפט הערוך: "כשהייתי בגן נהגתי לשחק בחול." אם הכוונה לטקסט סיפורי־תיאורי, ואם לאו אז: "כשהייתי בגן שיחקתי בחול." 

חלקם או חלק מהם?

משפט לא ערוך: "הוא כותב שירים וסיפורים, חלקם מפורסמים באכסניות שונות."
המשפט הערוך: "הוא כותב שירים וסיפורים, כמה מהם מפורסמים באכסניות שונות."

הסבר: חלקם הוא "החלק שלהם", למשל: "חלקם של המשתתפים במעשה ברור ומובן." לכן כאן נשתמש ב"כמה מהם/חלק מהם/מקצתם" תלוי בסוג הטקסט ואופיו. 

לַמצער?!

משפט לא ערוך: הוא הבין למצער את הדברים רק מאוחר מאוד.
משפט ערוך: לצערו, הוא הבין את הדברים רק מאוחר מאוד.
לַמצער = לכל הפחות. אין קשר לצער, לכן בהקשר כזה נשנה ללצערו, למשל. דוגמה לשימוש נכון בלַמצער: "אתה יכול לַמצער להחמיא לי על טרחתי." = "אתה יכול לכל הפחות להחמיא לי על טרחתי." לַמצער תבוא בדרך כלל בלשון גבוהה - במסמך רשמי וכיו"ב.

ניתן או אפשר?

בטקסטים רשמיים נוהגים להשתמש הרבה בצורה ניתן: "ניתן לקבל פרטים בטלפון...", "ניתן להתקשר בין השעות...", "ניתן להבין שהמצב הפוליטי בארץ אינו מאפשר איחוד בין מפלגות בעלי מצע דומה." נשאלת השאלה, מהיכן הגיע הניתן הזה והיכן "ניתן" להחליפו באפשר.
דומני שכאן זו שאלה מורכבת משלושה גורמים: סגנון אישי, גיוון ותקן. והנה ההסבר:

הפועל ניתן בא בצורת נפעל (שורש נת"ן), ומשמעותו המקורית: נמסר. יוסי נתן את הכדור למשה, כלומר הכדור ניתן למשה (על ידי יוסי). מלבד משמעות זו נוספה לפועל משמעות מושאלת של "התאפשר", אני משער שבהשפעת "תן לי" הדיבורי ("תן לי לשחק בכדור, מ'כפת לך = אַפשר לי, הרשה לי לשחק בכדור, ומכאן – תן = הרשה, אַפשר, וניתן = הורשה, התאפשר). כך קיבלנו צורות כמו: "ניתן להתקשר בין השעות..."אפשר, לעומת זאת, מתארת היתכנות, סבירות, אִפשר = הפך לאפשרי, אישר, הרשה. במקרים רבים אפשר להחליף את ניתן באפשר, ובמקרים אחרים ניתן יתאים הרבה יותר. גם כאן יש צורות כבולות בשימוש אפשר לעומת ניתן: אפשר לחשוב לעומת ניתן להניח, למשל.כלומר, אם מדובר בטקסט רשמי, ניתן עדיפה בעיניי, וגם אז אם היא חוזרת מספר רב של פעמים רצוי לגוון ובמקרים הגיוניים ומתאימים להמיר באפשר.

אירוע או מאורע?

"האירוע יתקיים באולמי נפטון בבת־ים", "לרגל המאורע החלטנו להרים כוסית." מאורע = דבר שאירע, אירוע = המקרה עצמו. גם כאן יש ביטויים כבולים עם אירוע: אירוע לב (ויש האומרים "אירוע לבבי"), אירוע חברתי. הבחירה בין "אירוע" ל"מאורע" תלויה בהקשר הכללי ולמי הדברים מופנים.

כולל או מכיל?

"הספר מכיל פרקים רבים.", "ההרצאה כוללת דיון בעניין אחריות תאגידית". הפועל מכיל בא בבניין הגורם הפעיל, ושורשו כו"ל. משמעו: מורכב מ־, מחזיק בתוכו. כולל, לעומת זאת, בא בבניין קל ושורשו כל"ל. משמעותו בהקשר זה: מקיף, נרחב, מכניס בתוך הכלל. על עורך הלשון להבין את הקשר המשפט ולבחור בפועל המדויק ביותר המתאים למשפט הנדון. 

להכיל או להחיל?

"צריך להחיל את הכלל על כל החקלאים." או "צריך להכיל את הכלל על כל החקלאים."? ובכן, להכיל משמעו כאמור "להיות מורכב מ־", ואילו כאן הכוונה להֶחָלָה, לשון תחולה, רוצה לומר שהכלל צריך לחול על כל החקלאים. לכן: "צריך להחיל את הכלל על כל החקלאים." 

תואם או מתאים?

"מצבך הבריאותי תואם את המפורט בתיקך הרפואי.", "זה מתאים לתפיסה שלך". יש כאן שני פעלים בבניינים שונים (קל והפעיל) בעלי משמעות דומה. ועדיין יש הבדל ביניהם: תואם לעולם דורש אחריו משלים "את" והוא פועל יוצא, לעומת מתאים שעשוי לבוא כפועל עומד ללא משלים. 

עשוי, יכול או עלול?

לפעלים אלו משמעויות רבות, לא אפרט אותן כרגע. בהקשרים הרלוונטיים משמעויותיהם דומות ועלולים להתבלבל ביניהן. עשוי בהקשר הזה יבוא לעולם במשפט חיובי או ניטרלי: "'שטראוס' עשויה להתאחד עם 'עלית'", "משפט זיקה עשוי להופיע באמצע משפט ולא בתחילתו." עלול יבוא לעולם בהקשר שלילי: "אתה עלול להצטנן.", "זה עלול להכאיב לרגע." בהקשרים אלו השימוש ביכול שגוי. יכול משמעו "מסוגל", והוא מתאר יכולת: "הוא יכוללהגיע הערב.", "זה יכול לחכות." אם הכוונה היא לדבר שיקרה נשתמש ב"עשוי" או בעלול אבל לא ביכול. לעניין זה, ההבדל בין "הוא יכול להגיע בערב." ל"הוא עשוי להגיע בערב." הוא הבדל משמעי ומשמעותי: בראשון הכוונה ליכולתו הפיזית להגיע ("הוא יכול להגיע בערב."), ובשני מדובר על אפשרות, היתכנות להגיע ("הוא עשוי להגיע בערב"), ואם נאמר "הוא עלול להגיע בערב." תתלווה לכך נימה שלילית, מעין "הוא עלול להגיע בערב (אז תברח מהר לפני שהוא יגיע...)".

שאון או המולה?

שאון הוא רעש שאינו קשור בבני אדם: שאון העיר, שאון הרחוב, ואילו המולה היא התקהלות של בני אדם לצורך מסוים (הפגנה וכיו"ב), התקהלות היוצרת רעש ותוהו.

חופש או חופשה?

חופש הוא חירות וחופשה היא פגרה, הפסקה מעבודה או מלימודים. לפיכך יש לומר "החופשה הגדולה" ולא "החופש הגדול", אם כי "החופש הגדול" בהקשר זה נעשה ביטוי כבול.

דגל ישראלי או דגל ישראל?

דגל ישראל – צורת סמיכות: הדגל של (מדינת) ישראל. דגל ישראלי – צורת שם ותוארו: הדגל שהוא ישראלי. מכיוון שהכוונה היא שהדגל הוא של מדינת ישראל, רצוי ונכון יותר לומר "דגל ישראל".

לאכסן או לאחסן?

ההבדל בין לאכסן ללאחסן הוא הבדל קטן ומשמעותי ביותר: לאכסן מתייחס תמיד רק לבני אדם או לדבר חי, ומשמעו: סיפק מגורים למישהו, הלין מישהו במקום מסוים. מכאן באה גם אכסניה. לאחסן, לעומת זאת, מתייחס לדומם בלבד, ומשמעו - להכניס למחסן, לשמור במחסן.


חזור למעלה | מאמרים