יוצא מגדרו המסתייג || יאיר בן־חור

"אפשר לומר שתפיסתך היא בגדר 'תפסת מרובה - לא תפסת.'", "הוא יצא מגדרו כדי להסביר לי את המצב", "הגדרה נאה הבאת לעניין.", "נהרסה הגדר הטובה", "יצא נכלל גדר טמא." -
מה משותף לכל הביטויים הללו? בכולם מופיע השורש גד"ר ולא בכדִי.

השורש גד"ר מציין בעברית גורם מפריד בין א ל־ב. הגורם המפריד הזה עשוי לבוא באופן פיזי־ממשי בצורת מחיצה, קיר או יריעה מפרידה אחרת, או באופן מושאל (מטפורי) - מעין בידול בין משמעויות וייחודן. במובן הראשון נשתמש במילה גָּדֵר ובמובן המושאל – במילים הַגְדָּרָה ובגֶדֶר.

רוצה לומר: הגודֵר (או המגַדר, אם תרצו) את גינתו מקים סביבהּ מחיצה התוחמת ומפרידה אותה מהשטחים הגובלים/הסמוכים לה, והמגדיר הגדרות מַציב גדר דמיונית, מחיצה סמנטית שתוחמת במילים את המוגדר (למשל מילה, משפט).

ומהו אותו בגדר של זה בגדר טעות או גֶּדֶר שביצא נכלל גֶּדֶר טמא? לשון הגדרה ותיחום יש כאן:
בגדר טעות = תחימת הדברים שאמרת בגדר של טעות; 
גדר טמא  = תחימת (או שיוך) בעל החיים הנדון בתוך קבוצת הטמאים.

תהליך דומה חל גם במקבילה הארמית לגדר, הלוא היא סייג. סייג היא גדר, ואני מניח שכולכם מַכירים את הביטויים עשו סייג לתורה!, סייג לחוכמה – שתיקה ואפילו סוגה בשושנים - ביטויים הבאים לבדל דבר א מ־ב, ובמילים אחרות – להציב מחסום, גדר דמיונית:
עשו סייג לתורה! מתכוון: עשו גדר לתורה!, כלומר תַּחֲמו את התורה בתחום סגור (מוגדר, אם תרצו);
סייג לחוכמה – שתיקה מתכוון גדר לחוכמה – שתיקה, כלומר, הציבו חיץ בין טיפשות לחוכמה, והחיץ הזה הוא השתיקה – השותק נראֶה חכם;
סוגה בשושנים היא גדורה בשושנים.

משאומצה המילה סייג אל תוך העברית נוצרו בה גם פעלים: מסתייג – מביע התנגדות, מתבדל מהכלל; לסייג – להציב גבול, לחצוץ חיץ, להגביל; מְסֻיָּג – חסום, מאופק, וייתכן שאף: נסוג (שורש סו"ג!) – נרתע, שב על עקביו (הקים מעין מחסום דמיוני המבדיל בינו לסביבה).

חזור למעלה | מאמרים