קצרים בלשון || יאיר בן־חור

יש שיבושי הגייה בעברית המשנים את משמעות המילה, לעתים אף למשמעות ההפוכה. כזה הוא הפועל לְכַלְכֵּל. רבים טועים והוגים: לכּלכל את צעדיי, כאילו המדובר בקלקול, והרי מדובר בכַלְכָּלָה נכונה של הצעדים והדגש מיותר: אני מְכַלְכֵּל את צעדיי בזהירות יתרה.

דוגמות נוספות לשיבושי הגייה כאלה:

המשטרה אוֹכֶפֶת את החוק ולא אוכֶּפת את החוק. תפקידה לֶאֱכֹף את החוק ולא לַאַכּוף (נשמע כמו לעקוף) אותו.
כדאי לך לְכַמֵּת  את הנתונים שבידיך ולהשוות ביניהם. אם תנסה לכַּמת (נשמע כמו לקמט) יחשבו שאתה מְקַמֵּט את הנתונים. 
הכלב מְכַשְֹכֵּשׁ בזנבו בניגוד לילד שמְקַשְׁקֵשׁ על הדף ולא מכּשכש (נשמע כמו מקשקש) עליו. 
הסביבון מְכַרְכֵּר ומקפץ בחדר ובטני מְקַרְקֶרֶת מרעב. מתי התרגנגולת תפסיק לְכַרְכֵּר ולְקַרְקֵר בחוץ? היא עושה לי כאב ראש! 
אל תנסה לכּרוע (נשמע כמו לקרוע) ברך כי לא תצליח. נסה במקום זאת לִכְרֹעַ ברך. 



רוצה לומר

אני רוצה לומר שכותבים לומר ולא לאמר. לאמר (ובכתיב תקני חסר ניקוד: לאמור) היא צורה מקראית נפוצה, בעיקר בתחילת פסוק של אמירה: וידבר ה' אל משה לאמור... . ואילו כאן הכוונה לשם הפועל של הפועל אמר שאת צורת כתיבתו שאלנו מלשון חז"ל: לומר. 



נראה לי ש...

בעבר נִרְאָה לי שהרעיון שהצעת אינו טוב, היום נִרְאֶה לי שטעיתי והרעיון שלך מעולה. אם כוונתכם להווה אִמרו נִרְאֶה לי, אם כוונתכם לעבר אמרו נִרְאָה לי. 

הימרו או המרו?

שתי האפשרויות תקניות, תלוי למה מתכוונים:
הימרו = מלשון הימורים, להמר, בניין פיעל, שורש המ"ר.
המרו = מלשון להמרות, למרוד, בניין הפעיל שורש מר"י - ומוכר הביטוי "בן סורר ומורה" - בן סורר ומורד.
דוגמה:
הם נכנסו למקום והימרו בכל מכונות המזל שהיו שם.
הם המרו את פיו ולא שמעו לו.


דחק או דחה?

האם דוחקים את הקץ או שמא דוחים אותו? התשובה פשוטה: גם וגם, תלוי מה ברצוננו לומר.
אסביר:
מי שמעכב תהליכים, משהה התרחשות לא נעימה שאמורה להגיע בכל מקרה - עליו נאמר שהוא דוחה את הקץ.
התרגילים שלך נועדו למטרה אחת בלבד: לדחות את הקץ כמה שיותר.
מי שלוחץ לזרז תהליכים ולקרב את סופם לפני שהסתיימו באמת - עליו נאמר שהוא דוחק את הקץ.
למה אתה מתעקש לדחוק את הקץ? חכה בסבלנות עד שנגיע להחלטה.

זכרו:

אחראי ל־, ממונה על...

הוא אחראי לגיוס כוח אדם נוסף.
הוא ממונה על גיוס כוח האדם בחברה.

המכתב נכתב על ידי או על ידיי?

שני המשפטים נכונים, תלוי למה מתכוונים:
1. המכתב נכתב על ידי = מישהו (ואיני יודע מי) כתב את המכתב לידי, קרוב אליי (מילת היחס: על יד).
2. המכתב נכתב על ידיי = אני כתבתי את המכתב (מילת היחס: על ידֵי). 

כבשים או כבשות*?

נשווה: ילד - ילדים (ז), ילדה - ילדות (נ)

כך גם:

לטעויות נוספות בלשון ראו גם טעויות נפוצות | קצרצרים.

חזור למעלה | מאמרים