טעויות נפוצות

המפתח אבד? המפתח נֶאֱבַד?

על הרגשות למיניהן  

דומם לא יכול להרגיש, ולכן הביטוי אינו הולם. הביטויים "איך זה מרגיש" "זה מרגיש לי" הם תרגומי בבואה (שאילה) מן האנגלית. בעברית יש לומר: איך ההרגשה, איך אתה מרגיש וכיו"ב, לפי ההקשר.

"כל שנייה מרגישה כמו נצח" – ביטוי שגוי, חלופות אפשריות: כל שנייה מרגישים כמו נצח/כל שנייה היא כמו נצח/כל שנייה נמשכת נצח.

 

צירוף היחס בכדֵי משמש בעברית לציון מידה, כמות. הצירוף נכנס לשימוש בלשון חז"ל, שם מוכּר הביטוי "בכדֵי מחצית הלוג" (לוג – מידה קדומה לנוזלים).

לציון תכלית נשתמש ב־כדי, בשביל, למען, כך:

כדי להבין זאת יש צורך לדעת כלים בסיסיים במחשבים.– מתאר תכלית

במידה ו־ או במידה ש־

הצירוף השגוי במידה ו־ נמצא בשימוש גובר והולך בימינו כתיאור תנאי. המקפידים־לכאורה הוגים "במידה ש", ואולם טעות בידם. הדוברים טועים לחשוב ש"במידה ו" הוא תיאור תנאי בעברית גבוהה ומסוגננת. ואולם בעברית יש לומר "אם" או "במקרה ש". "במידה ו" פסול לשימוש.

הצורה "במידה ש" קיימת ומשמשת לתיאור מידה בלבד ולא תנאי, כך:

הילדה אינה אוכלת במידה שמתאימה לגילהּ. – תקני

במידה שאינך יכול להגיע, נא הודע למזכירה. – שגוי! יש לומר: אם/במקרה שאינך יכול להגיע, נא הודע למזכירה.

 אם כן, גיל וברבים גילים מתאר מספר שנים ניטרלי, ואילו גילַאי וברבים גילָאִים מתאר קבוצה של יחידים בני אותו גיל. 
ואם מישהו ישאל אתכם מה הגיל שלכם, ענו לו: שמנת.

 הטעות הנפוצה כַּנֵּס הביתה מיד!נשתרשה בעברית וכאן המקום לעמוד על קנקנהּ:

כַּנֵּס הוא ציווי של בניין פיעל לנוכֵח (אתה) ומשמעו: אֱסוף, חבֵּר: כַּנֵּס את העם, כַּנֵּס ישיבה; בעבר: כִּנַּסְתָּ ובעתיד: תְּכַנֵּס.

הִכָּנֵס הוא ציווי של בניין נפעל לנוכֵח (אתה) ומשמעו: בוא, בַּצַּע כניסה; בעבר: נִכְנַסְתָּ ובעתיד: תִּכָּנֵס.

אם כן, אמור: היכנס/תיכנס הביתה; כנס את הישיבה לשעה 11 בבוקר.

דומם לא יכול להריח, וכמו בדוגמה הראשונה גם כאן מדובר בתרגום שאילה. בעברית יש לומר: הכביסה מדיפה ריח נפלא/לכביסה יש ריח נפלא.

כיוצא בזה: אתה מריח נהדר = אתה מדיף ריח נהדר/יש לך ריח נהדר. 
 

הפועל ניצח דורש אמנם את ההשלמה "את" (מושא ישיר) ואולם המושא שמנצחים הוא היריב ולא המשחק עצמו. מנצחים במשחק את הקבוצה היריבה: מכבי תל־אביב ניצחה את צ־ס־ק־א מוסקבה בגמר אליפות אירופה.

 

• אני תקוע בגודש תנועה, הצומת פקוק.
• קניתי בחנות שלושה זוגות גרביים לבנים.
• מחר אלבש מכנסיים שחורים.
• כתיבה בעט שחור נראית מרשימה יותר מאשר בעט כחול.
• האופַניים גדולים מדי למידתו של הילד.
• המשקפיים האלה יקרים, הם מעוצבים לפי צו האופנה.
• את צריכה מספריים קטנים יותר לגזוז ציפורניים.
• המותניים שלך צרים מדי. 
• הרחם נכרת מגופה מפני שהיה בו גידול.

לווה או הלווה?

 
בפועל לווה ישתמש מי שחָפץ לקחת דבר־מה לפרק זמן מסוים כדי להחזיר דבר השווה בערכו למה שלקח: לוויתי ממנו 20  ₪. כלומר, הוא נתן לי סכום של 20 ₪ ואני אחזיר לו את אותו סכום בשטר או במטבעות. בפועל הלווה ישתמש מי שנותן את אותו הדבר בהלוואה: הלוויתי לו 20 ₪.

בפועל שאל מלשון שאילה ישתמש מי שחָפץ לקחת דבר־מה לפרק זמן מסוים כדי להחזיר את אותו הדבר שלקח: שאלתי ממנו את הרכב לערב אחד; בפועל השאיל ישתמש מי שנותן את אותו החפץ בהשאלה: השאלתי לו את המכונית לערב אחד. 

 

אריזה היא חבילה המכילה מוצר/פְריט אחד בלבד העטוף באריזה. מארז הוא חבילה המכילה מספר פריטים/מוצרים של אותו המוצר או של מגוון מוצרים.

למשל: קניתי לחברתי בושם באריזת מתנה. כמה עולה מארז "הגשש החיוור"?

 

מה בין מופע להופעה?

הופעה היא הצגה המועלית בתיאטרון או באולם תרבות אחר, בד"כ הצגה הנוגעת למוזיקה: הופעתו של שלמה ארצי תיערך באמפיתאטרון קיסריה.

מופע הוא סדרת הופעות בעלת מכנה משותף (שעשוי להיות: נושא משותף, אותו אמן שמופיע בכל סדרת ההופעות וכיו"ב).

למשל: הזמר שלמה ארצי יֵצא במופע חדש. בשלב הראשון יכלול המופע 5 הופעות ברחבי הארץ.

נוכֵחַ  או נוכַח? מצא את ההבדלים 

ההבדל בין נוֹכַח ל־נוֹכֵחַ כמוהו ההבדל בין נוֹעַד ל־נוֹשֵׁם: בניינים שונים, שורשים שונים, משמעויות שונות. נסביר:

נוכַח הוא צורת הֶעבר של בניין נפעל, שורש יכ"ח (השווה: נולַד, נועַד), לשון הוכחה: הוא נוכַח בטעותו. בהווה: הוא נוכָח בטעותו.

אם כך: נוכחתי בטעותי וראיתי שהוא איננו נוכֵח בישיבה היום כפי שחשבתי, אלא נכח בה אתמול.


תֶּקֶר או נֶקֶר?

בשורשי ל"י, כלומר בשורשים שהאות האחרונה שלהם היא יו"ד/ה"א, קמץ מסמן עבר וסֶגול מסמן הווה. לכן אם כוונתנו לתאר הווה נאמר: נראֶה, כמו ב: נראֶה לי שלא אוכל להגיע היום. ואולם אם כוונתנו לעבר נאמר: נראָה, כמו ב: אתמול זה לא נראָה לי הגיוני, אבל היום, כשאני חושב על כך שוב, זה נשמָע סביר בהחלט.

אם כן, נראָה – לשון עבר, נראֶה – לשון הווה.

 

מילת היחס המשלימה את הפועל לשקר היא ל־: משקרים למישהו ולא את מישהו, מושא עקיף ולא ישיר. נראֶה שבעברית הישראלית נשתלטה הצורה "לשקר את־", ואולם היא צורה שגויה, משקרים למישהו ולא את מישהו, כאמור. "'שיקרו אותי' יוכל לומר אך ורק השקר עצמו..." (דליה רביקוביץ', 1993).


חזור למעלה