גמישות לשונית || יאיר בן־חור
14/10/2022
כאשר מזכירים את הלשון העברית לדוברי עברית שאינם עוסקים במקצוע, אחת התגובות הראשונות שמקבלים היא השוואה למתמטיקה. רוצה לומר, לשון דומה למתמטיקה, יש בה חוקים ברורים, כללים נוקשים ותבניתיות ברורה. וכמו שבמתמטיקה 2+2 הם 4 כך בלשון הכול תבניתי ונוקשה.
אלא שלא כך הדבר. לפחות לא בכל תחומי הלשון. העברית אכן שפה תבניתית ובנויה מתבניות, משקלים ובניינים, אך יש בה בהחלט מקום לשיקול דעת ולגמישות עריכתית, דקדוקית ולשונית.
למשל, בתחום אוצר המילים והתחביר, נוכל לנסח את אותו משפט במגוון דרכים שונות – וכולן תהיינה תקניות ונכונות ותלויות בהקשר הכללי, בנמען (אל מי מופנים הדברים) ובסגנון של הכותב.
כך נוכל לכתוב את המשפט: בגלל הגשם התבטל הטיול בכמה דרכים:
- בגלל הגשם התבטל הטיול.
- הטיול התבטל בגלל הגשם.
- מזג האוויר הסוער גרם לביטול הטיול.
- בעקבות מזג האוויר הסוער נאלצנו לבטל את הטיול.
- גשם התחיל לרדת ונאלצנו לבטל את הטיול.
- גשם החל לרדת ואילץ אותנו לבטל את הטיול.
ועוד ועוד. כל משפט תקני ואפשרי בעברית ומייצג שיקולי סגנון ועריכה שונים הן של הכותב הן של העורך - בהתאם לסוגה (ז'אנר), קהל היעד שאליו מופנים הדברים ומטרת הכתיבה.
גם האקדמיה ללשון העברית, המוסד העליון לחקר הלשון, מגלה לעיתים גמישות מסוימת בפסיקותיה ובהחלטותיה – יש שיאמרו גמישות רבה ומוגזמת – ובמקרים רבים מנסחת אותן כהמלצות בלבד. במקרים אחרים היא באה לקראת דוברי העברית – ויש שיאמרו נכנעת להם – ומשנה את הכללים בהתאם לנוהג והנהוג בציבור.
כך קרה לפני כשנה כשהאקדמיה ללשון העברית הפכה את שם העצם גרב לדו־מיני, ואם עד לפני שנה מינו הדקדוקי של גרב היה זכר בלבד, מלפני שנה הרי הוא זכר ונקבה גם יחד. אמור מעתה: גרביים שחורים וגם גרביים מלוכלכות.
בשנת 2017 פרסמה האקדמיה ללשון העברית את כללי הכתיב חסר הניקוד החדשים שאף זכו לכינוי "כללי הכתיב המלא" (ועד אז ביטוי זה היה מוקצה ונחשב לגנאי). רבים הזדעזעו מן הגמישות היתרה שהפגינה האקדמיה בקבְּלהּ צורות כמו הינה, צוהריים, למוחרת – אבל השמיים (ועד שנת 2017 – השמים) לא נפלו והעין החלה להתרגל לצורות משונות אלו.
ולפני כעשרים שנה קיבלה אותה אקדמיה צורה שעד אז נחשבה לשגויה והעידה על בורות לשונית ומעמדו של הדובר, והיא הצורה שינֵתי, ציפֵתי – בצירי. רוצה לומר, מי שאמר מילים כמו ניסֵתי, התייחסו אליו בזלזול וראו בו בור ועם הארץ, אדם לא משכיל ולא מלומד. ואכן, עד לפני כעשרים שנה רק הצורות שיניתי, ציפיתי, ניסיתם ודומיהן נחשבו לכשרות ותקניות ומלפני כעשרים שנה הוחלט שגם שינֵתי, ציפֵּתי, ניסֵתי תקניות בנימוקים מנימוקים שונים.
נסכם אפוא ונאמר שבניגוד לדעה הרווחת, הלשון העברית אינה בבחינת נוסחה מתמטית אחת ויחידה או נוסחות מתמטיות שאין לזוז מהן מילימטר, אלא יש בה מקום רב לשיקול דעת, ליצירתיות, לניסוח וסגנון אישי, לגמישות לשונית ולהבעה עצמית. וטוב שכך, שאם לא כן היא הייתה משעממת ועורך הלשון היה מובטל.
חזור למעלה | מאמרים
חזור למעלה | מאמרים
