מאמרים
מאמרים בלשון מאת יאיר בן־חור


טעויות נפוצות || יאיר בן־חור

המפתח אבד? המפתח נֶאֱבַד?

כיצד יש לומר: "המפתח נֶאֱבד" או "המפתח אבד"? הילדים אומרים "המפתח נאבד", המבוגרים, ובמיוחד המורים, אומרים "המפתח אבד". מי צודק, הילדים או המבוגרים? שניהם, השאלה היא למה מתכוונים.
אם נלך לאור לשון המקרא, יש לומר "המפתח אבד" – "ותֹאבַדנה האתונות" נאֱמר על האתונות של שאול (שמואל א ט, ג) ועל הקיקיון (מין עץ) שזומן ליונה כתוב "שבִּן לילה היה ובין לילה אבד" – בניין קל. והרי הקיקיון לא נעלם כמו האתונות אלא נשמד. כלומר 'אבד' במקרא משמש ל'לא נמצא' ו'נהרס'.
במשנה, לעומת זאת, נמצא 'נאבד'. מן המשנה והלאה יש שימוש בפועל נאבד במשמעות 'נהרס, נשמד'.
אם כן, המפתח אבד = המפתח לא נמצא, צורה מקראית; המפתח נאבד = המפתח נהרס, הושמד, צורה חז"לית. והרי מתכוונים לכך שהמפתח לא נמצא, לכן הצורה התקנית היא מקראית: המפתח אבד, העיפרון אבד.


על הרגשות למיניהן  

דומם לא יכול להרגיש, ולכן הביטוי אינו הולם. הביטויים "איך זה מרגיש" "זה מרגיש לי" הם תרגומי בבואה (שאילה) מן האנגלית. בעברית יש לומר: איך ההרגשה, איך אתה מרגיש וכיו"ב, לפי ההקשר.
"כל שנייה מרגישה כמו נצח" – ביטוי שגוי, חלופות אפשריות: כל שנייה מרגישים כמו נצח/כל שנייה היא כמו נצח/כל שנייה נמשכת נצח.
 

בכדֵי או כדי?

צירוף היחס בכדֵי משמש בעברית לציון מידה, כמות. הצירוף נכנס לשימוש בלשון חז"ל, שם מוכּר הביטוי "בכדֵי מחצית הלוג" (לוג – מידה קדומה לנוזלים).
לציון תכלית נשתמש בכדי, בשביל, למען, כך:

כדי להבין זאת יש צורך לדעת כלים בסיסיים במחשבים. – מתאר תכלית
שילמתי למוכר בכדֵי מחצית השקל. – מתאר מידה, כמות, כלומר: שילמתי לו בכמות השווה למחצית השקל.
המשפט "בכדי לקבל תעודה יש לעמוד בדרישות הקורס." שגוי, יש לומר: "כדי לקבל תעודה יש לעמוד בדרישות הקורס."

אם כן, לתיאור תכלית נשתמש ב־כדי.


במידה ו־ או במידה ש־

הצירוף השגוי במידה ו־ נמצא בשימוש גובר והולך בימינו כתיאור תנאי. המקפידים־לכאורה הוגים "במידה ש", ואולם טעות בידם. הדוברים טועים לחשוב ש"במידה ו" הוא תיאור תנאי בעברית גבוהה ומסוגננת. ואולם בעברית יש לומר "אם" או "במקרה ש". "במידה ו" פסול לשימוש.
הצורה "במידה ש" קיימת ומשמשת לתיאור מידה בלבד ולא תנאי, כך:
הילדה אינה אוכלת במידה שמתאימה לגילהּ. – תקני
במידה שאינך יכול להגיע, נא הודע למזכירה. – שגוי! יש לומר: אם/במקרה שאינך יכול להגיע, נא הודע למזכירה.


גילים או גילאים?

מהי צורת הרבים של גיל – גילים? גילאים? האם אני בגיל 35 או שמא אני בן 35? כל הפרטים – מיד. 
בעברית יש שתי צורות לתיאור תקופת שנים מסוימת:
גיל – מתאר מספר שנים, תקופה (ניטרלי)
גילַאי – מתאר קבוצה של יחידים בני אותו גיל.
כך יוצא, שהרבים של גיל הוא גילים, והרבים של גילַאי הוא גילאִים. נרחיב בדוגמות:

גיל 16 הוא גיל המרד בהורים. בגן זה לומדים ילדים גילאֵי 3. הגילים של ילדיי נעים בין 8 ל־20. 
נוסף לכך, אם אני בן 20 וחברי בן 20 אף הוא – אפשר לומר עלינו שאנחנו גילָאִים, כלומר בני אותו גיל. 
ולשאלת הגיל – כיצד תענו? אני בגיל 30 או אני בן 30? ובכן, כאן יש לענות: אני בן 30, אני בת 45 וכיו"ב. זאת מפני שהשאלה הנשאלת היא בן כמה אתה ולא באיזה גיל אתה.
 אם כן, גיל וברבים גילים מתאר מספר שנים ניטרלי, ואילו גילַאי וברבים גילָאִים מתאר קבוצה של יחידים בני אותו גיל. 
ואם מישהו ישאל אתכם מה הגיל שלכם, ענו לו: שמנת.


הִכָּנְסוּ או כַּנְּסוּ?

הטעות הנפוצה כַּנֵּס הביתה מיד! נשתרשה בעברית וכאן המקום לעמוד על קנקנהּ:
כַּנֵּס הוא ציווי של בניין פיעל לנוכֵח (אתה) ומשמעו: אֱסוף, חבֵּר: כַּנֵּס את העם, כַּנֵּס ישיבה; בעבר: כִּנַּסְתָּ ובעתיד: תְּכַנֵּס.
הִכָּנֵס  הוא ציווי של בניין נפעל לנוכֵח (אתה) ומשמעו: בוא, בַּצַּע כניסה; בעבר: נִכְנַסְתָּ ובעתיד: תִּכָּנֵס.
אם כן, אמור: היכנס/תיכנס הביתה; כנס את הישיבה לשעה 11 בבוקר.


הכביסה מריחה נפלא?

דומם לא יכול להריח, וכמו בדוגמה הראשונה גם כאן מדובר בתרגום שאילה. בעברית יש לומר: הכביסה מדיפה ריח נפלא/לכביסה יש ריח נפלא.
כיוצא בזה: אתה מריח נהדר = אתה מדיף ריח נהדר/יש לך ריח נהדר. 
 

לנצח את המשחק?

הפועל ניצח דורש אמנם את ההשלמה "את" (מושא ישיר) ואולם המושא שמנצחים הוא היריב ולא המשחק עצמו. מנצחים במשחק את הקבוצה היריבה: מכבי תל־אביב ניצחה את צ־ס־ק־א מוסקבה בגמר אליפות אירופה.


זכר או נקבה? מילים בזכר שהוגים בטעות כנקבה
 
  • אני תקוע בגודש תנועה, הצומת פקוק.
  • מחר אלבש מכנסיים שחורים.
  • כתיבה בעט שחור נראית מרשימה יותר מאשר בעט כחול.
  • האופַניים גדולים מדי למידתו של הילד.
  • המשקפיים האלה יקרים, הם מעוצבים לפי צו האופנה.
  • את צריכה מספריים קטנים יותר לגזוז ציפורניים.
  • המותניים שלך צרים מדי. 
  • הרחם נכרת מגופה מפני שהיה בו גידול.

לווה/הלווה ; שאל/השאיל ; שכר/השכיר: מצא את ההבדלים

אלו הם שלושה צמדי פעלים (ושורשים) היוצרים בלבול תמידי אצל הדוברים. המשותף להם – שימוש בבניין פָּעַל (לווה/שאל/שכר) לתיאור האדם המעוניין בשירות מסוים לזמן מוגבל ומוגדר, לעומת שימוש בבניין הִפְעִיל (הלווה/השאיל/השכיר) לתיאור האדם המספק את אותו שירות, כך:

לווה או הלווה?
 
בפועל לווה ישתמש מי שחָפץ לקחת דבר־מה לפרק זמן מסוים כדי להחזיר דבר השווה בערכו למה שלקח: לוויתי ממנו 20  ₪. כלומר, הוא נתן לי סכום של 20 ₪ ואני אחזיר לו את אותו סכום בשטר או במטבעות. בפועל הלווה ישתמש מי שנותן את אותו הדבר בהלוואה: הלוויתי לו 20 ₪.

שאל או השאיל? 

בפועל שאל מלשון שאילה ישתמש מי שחָפץ לקחת דבר־מה לפרק זמן מסוים כדי להחזיר את אותו הדבר שלקח: שאלתי ממנו את הרכב לערב אחד; בפועל השאיל ישתמש מי שנותן את אותו החפץ בהשאלה: השאלתי לו את המכונית לערב אחד. 

שכר או השכיר? 

השוכר דירה הוא המשלם לבעל הבית סכום כסף תמורת שהייתו בדירה: שכרתי ממנו דירת שלושה חדרים בתל־אביב; 
המשכיר דירה הוא בעל הבית המאפשר לאחֵר לשהות בדירתו תמורת תשלום: השכרתי את דירתי לזוג צעיר תמורת 3,000 ₪ לחודש.

להקל את או להקל על?
 
הפועל הקל דורש אחריו שני משלימים: את ועל, כל משלים משרת מטרה אחרת. המושא הישיר (את ה) משלים את מושא הפעולה, ובמילים אחרות - את הפעולה שהפועל פועל עליה, והמושא העקיף (על ה) משלים את מי שאמור ליהנות מההקלה. רוצה לומר: א הקל את ב על ג. א = נושא, ב = מושא ישיר, מה שמקבל את פעולת ההקלה ו־ג הוא המושא העקיף, מי שאמור ליהנות מן ההקלה. לכן יש לומר: הרופא הקל על החולה את הכאבים; רצוי להקל את החומר על התלמיד; אני מבקש להקל עליך את ההגייה וכיו"ב. הצורה: הקל על הכאבים/על החומר/על ההגייה - שגויה.
אם כן: מקלים על מישהו את משהו ולא להפך.


מה בין אריזה למארז? 

אריזה היא חבילה המכילה מוצר/פְריט אחד בלבד העטוף באריזה. מארז הוא חבילה המכילה כמה פריטים/מוצרים של אותו המוצר או של מגוון מוצרים.
למשל: קניתי לחברתי בושם באריזת מתנה. כמה עולה מארז "הגשש החיוור"?
 

מה בין מופע להופעה?

הופעה היא הצגה המועלית בתיאטרון או באולם תרבות אחר, בד"כ הצגה הנוגעת למוזיקה: הופעתו של שלמה ארצי תיערך באמפיתאטרון קיסריה.
מופע הוא סדרת הופעות בעלת מכנה משותף (שעשוי להיות: נושא משותף, אותו אמן שמופיע בכל סדרת ההופעות וכיו"ב).
למשל: הזמר שלמה ארצי יֵצא במופע חדש. בשלב הראשון יכלול המופע 5 הופעות ברחבי הארץ.


נוכֵחַ או נוכַח? 

ההבדל בין נוֹכַח לנוֹכֵחַ כמוהו ההבדל בין נוֹעַד לנוֹשֵׁם: בניינים שונים, שורשים שונים, משמעויות שונות. נסביר:
נוֹכֵחַ הוא צורת הבינוני (ההווה) של בניין פעל, שורש נכ"ח ׁ(השווה: נופֵל, כותֵב), לשון נוכחות והימצאות: הוא נוֹכֵחַ בישיבה, ובעבר: הוא נכח בישיבה.
נוֹכַח הוא צורת הֶעבר של בניין נפעל, שורש יכ"ח (השווה: נולַד, נועַד), לשון הוכחה: הוא נוכַח בטעותו. בהווה: הוא נוכָח בטעותו.

אם כך: נוכחתי בטעותי וראיתי שהוא איננו נוכֵח בישיבה היום כפי שחשבתי, אלא נכח בה אתמול.


תֶּקֶר או נֶקֶר?


החלופה העברית התקנית לפנצ'ר היא נֶקֶר ולא תֶּקֶר.


נראֶה או נראָה?

בשורשי ל"י, כלומר בשורשים שהאות האחרונה שלהם היא יו"ד/ה"א, קמץ מסמן עבר וסֶגול מסמן הווה. לכן אם כוונתנו לתאר הווה נאמר: נראֶה, כמו ב: נראֶה לי שלא אוכל להגיע היום. ואולם אם כוונתנו לעבר נאמר: נראָה, כמו ב: אתמול זה לא נראָה לי הגיוני, אבל היום, כשאני חושב על כך שוב, זה נשמָע סביר בהחלט.

אם כן, נראָה – לשון עבר, נראֶה – לשון הווה.

 

שיקרו אותי?

מילת היחס המשלימה את הפועל לשקר היא ל־: משקרים למישהו ולא את מישהו, מושא עקיף ולא ישיר. נראֶה שבעברית הישראלית נשתלטה הצורה "לשקר את־", ואולם היא צורה שגויה, משקרים למישהו ולא את מישהו, כאמור. "'שיקרו אותי' יוכל לומר אך ורק השקר עצמו..." (דליה רביקוביץ', 1993).



חזור למעלה מאמרים 


תגובות:

logo בניית אתרים