ניבים ודיוקם || יאיר בן־חור

העברית עשירה בניבים מכל התקופות, המשלבים והרבדים. יש לא מעט ניבים שהדוברים שוגים בהגייתם או שמקורותיהם אינם שקופים דיים. להלן כמה ניבים כאלה:

רוחץ  בניקָּיון כפיו – ניב שנאמר על מי שמתנער מחלקו במעשה ומנסה להראות כאילו כפיו נקיות. הדוברים משבשים את הניב ואומרים "רוחץ בניקְיון כפיו". השיבוש עצמו מובן והוא נובע מהיקש (אנלוגיה) לניקְיון כפיים אחר:  "בְּתֹם־לְבָבִי וּבְנִקְיוֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת" [בראשית כ, ה] – שם אכן מדובר בניקְיון כפיים. הביטוי המדויק הוא "רוחץ בניקָּיון כפיו", כלומר רוחץ את כפיו בניקָּיון, והוא בא מ"שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לא אֵשֵׁב. אֶרְחַץ בַּנִּקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ ה' (תהלים כו, ה–ו).

הלבין פניו ברבים – נאמר על מי שמעליב או משפיל את זולתו. בימינו יש המשבשים את הביטוי ואומרים "השחיר פניו", כנראה בגלל הקונוטציה שמעלים הצבעים: לבן מסמל טוהר, זַכות ושחור מסמל לכלוך וזוהמה. אלא שהביוטי המקורי הוא, כאמור, "הלבין פניו ברבים".

טומן בחובו – מחביא בתוך עצמו. חֹב הוא חיק, הרווח שבין הבגד לחזה.

יישר את ההדורים – סילק את המכשולים שגרמו לסכסוך. הדור = שטח מפותל ולא ישר.

מכֿלכל מעשיו – על אדם שנוהג בשיקול דעת ומתכנן את מעשיו בקפידה נאמר שהוא מכֿלכל מעשיו. מכּלכל מעשיו הוא שיבוש נפוץ שמזכיר את ההפך – מקלקל מעשיו. אם כן, הניב המדויק הוא "מכֿלכל מעשיו" בכ"ף רפה.

כיתת רגליו – על מי שהלך הליכה מרובה כדי למצוא דבר־מה נאמר שהוא מכֿתת רגליו, ובעבר הוא כּיתת רגליו. הכוונה: הוא הרס את רגליו מרוב הליכה. כיתת = הרס, שבר, הרס את רגליו מרוב חיפושים.

נסתם הגולֵל – על דבר שהסתיים ונשלם נאמר שנסתם עליו הגולֵל, הגולֵל ולא הגולָל.  

נקטף/נגדע באבו/בדמי ימיו – על מי שנפטר בטרם עת נאמר שהוא נגדע/נקטף באבו או נקטף בדמי ימיו. אֵב הוא גזע צעיר וגם אביב, כך שנגדע באבו = נגדע באמצע ימיו.

פוסח על שתי הסעִפּים – על מי שמהסס ומתקשה להחליט נאמר שהוא פוסח על שתי הסעִפִּים. סָעֵף הוא ענף, ובהשאלה: מחשבה ובלשון המקרא סָעֵף בא בלשון נקבה. והכוונה: מדלג מענף לענף ולא החלטי.  

שָׂם לאַל – ביטל, שלל את הדברים. אַל הוא אַיִן, אפס.

תלוי על בלימה – חסר אחיזה במציאות, עומד באוויר. בלימה היא אפס, שום דבר.



חזור למעלה | מאמרים