ואמרו אמן! || יאיר בן־חור

אפתח בשאלה: מה המשותף למילים: אֱמוּנָה, אֵמוּן, נֶאֱמָן, אָמָּן, מַאֲמִינִים, מְאֻמָּן, מְאַמֵּן, מִתְאַמְּנִים, אִמּוּן ואָמֵן? השורש אמ"ן כמובן. מעבר לשורש המשותף יש כאן גם משמעות משותפת, פירוש משותף לכל המילים הללו: בכל המילים שציינתי יש רכיב משמעי־סמנטי המתייחס לחוזק.  

פירושו הראשוני והמקורי של השורש אמ"ן העברי קשור בחוזק, בחוזקה, בדבר קיים, יציב ואיתן. מבט קצר במקרא ובמפרשיו מגלה לנו שמילות הפסוק "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב) מתפרשות מלשון חוזק, ידיים חזקות. וכלשון הרמב"ן: "שהיו (ידיו, יב"ח) עומדות וקיימות ברוממותן, כלשון 'ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו' (נחמי' יא, כג); וכן 'אנחנו כורתים אמנה' (שם, י, א) - דבר קיים כברית; וכן 'היתד התקועה במקום נאמן' (ישעיה כב, כג), חזק." (רמב"ן, ד"ה "ויהי ידיו אמונה"). וכך מפרש רש"י באותו מקום: "ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמים, בתפילה נאמנת ונכונה".

למען ההקשר הכללי אזכיר את המצב המתואר: משה ובני ישראל נמצאים במלחמה. כל עוד ידיו של משה פרושות מעלה, ידם של בני ישראל על העליונה, אלא שידיו כבדות ואהרן הכהן וחור באים לעזרתו לתמוך בידיו שיישארו פרושות למעלה עד לניצחון: "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ." (פרשת בשלח, שמות יז, יב).  

על פסוק ייחודי זה אפשר לייחד מאמר שלם, רק אסב את תשומת ליבכם למילה "וידי" שכאן מובנת כזכר דקדוקי ("וידי משה כבדים"). גם המפרשים שמו לב לכך, ולי נראה שהשימוש בלשון זכר כאן נועד לרמוז להמשך הפסוק, או נכון יותר לסופו - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. כלומר, עצם השימוש בלשון זכר רומז על חוזקה (שלכאורה זכר חזק מנקבה).